Friuli והיצרנים

אזור Friuli היפיפה והקסום שוכן בפינה הצפון-מזרחית של איטליה לאורך הגבול עם סלובניה.

האזור מושפע ממאות שנות היסטוריה, שלטון רומאי, אחריו ביזנטי, ונציאני והאפסבורגי (האימפריה האוסטרו-הונגרית) - כולם השפיעו על המנהגים והמסורות, גם באוכל וביין.

יתכן שהתמורות התכופות אשר אפיינו את האזור ותושביו הביאו לאופי סתגלני, חדשני, המאפיין את ייצור היין באזור.

היינות הלבנים של האזור הומצאו מחדש בשנות ה-60 וה-70 עם חתירה חלוצית (יחסית לשאר איטליה)לאיכות. האקלים והקרקע באזור מיטיבים בעיקר עם זנים לבנים.

בצפון ובמזרח האזור גובל באלפים ומדרום מזרח הים האדריאטי המביא משבי רוח קרירים. הגפנים מקבלות אור שמש רב יחסית יחד עם קרירות דבר שמועיל לתקופת הבשלה ארוכה.

לאזור 11 אזורי DOC בהם מייצרים יינות לבנים, אדומים ומתוקים ו-3 אזורי DOCG.

יינות לבנים מכילים לעיתים קרובות ממסך של זנים מקומיים וזנים בינלאומיים: שרדונה, ריזלינג, סוביניון, פריולאנו, פינו גריג'יו, פינו ביאנקו, ויטובסקה, פיקוליט, מלבזיה וריבולה.

היינות האדומים – קברנה, מרלו, פינו נואר לצד רפוסקו ופיניולו.

עד לתקופה בה היכתה הפילוקסרה את כרמי אירופה היו שתולים באזור כ-350 זנים שונים.

הקרקעות באזור מגוונות - מאבני משקעים וסחף עשירות בסידן קרוב להרים, ועד חצץ ואבני חול באזורים נמוכים יותר.

אזור Collio שבגבול איטליה-סלובניה  

נותרו עוד מעט אזורי יין עלומים, במיוחד בארץ מתוירת כמו איטליה, אולם קוליו, אזור ייצור מיוחד במינו שמחויב לאיכות מופתית, על הגבול הסלובני קרוב לטרייסטה - נחשב עדיין לחבוי למרות שמיוצרים בו יינות לבנים מהגדולים בעולם.

ההיסטוריה של האזור, הקירבה להרי האלפים, ההשפעות האוסטריות החזקות על התפריטים והאדריכלות לצד הפוקוס על היינות הלבנים הופכים אותו לייחודי.

האזור חווה אובדן עצום במשך מלחמות העולם (בעיקר הראשונה) ולמרות זאת תעשיית היין שרדה ושגשגה.