Chardonnay

מהמפורסם שבזנים הלבנים, גדל בכל ארצות היין בעולם.

כנראה שמוצאו לקראת סוף ימי הביניים, סביב הכפר שרדונה באזור המאקונה.
בדומה לפינו נואר, גם לשרדונה הורים קדומים, הכלאה של אבטיפוס קדום של פינו יחד עם זן נוסף ויתכן כי שהשרדונה הוא אח לפינו בלאן, אליגוטה וזנים נוספים.
השרדונה הוא זן אמין, יציב ונוח לגידול.
חום רב מדי יסכן את החמיצות שלו וישנו יתרון גדול לקרקעות מנוקזות, עם זאת הוא משגשג במגוון רחב של אדמות ואקלים.

הזן נטוע כיום בכל רחבי העולם וזוכה לפופולאריות גם בשל העמידות היחסית שלו והגמישות והרב גוניות שהוא מפגין בתנאי אקלים משתנים, כמו גם גמישות בפרקטיקות ייצור כגון שימוש בחביות, התפתחות על המשקעים, בטונאז׳, תסיסה מלולקטית - מזוהות במיוחד עם הזן הזה. 

למרות שיש שוני גדול מאד בין קלונים שונים של השרדונה בדרך כלל הוא אינו ארומטי במיוחד - טעמיו העדינים והטבעיים עושים אותו למתאים במיוחד ליישון בעץ וכבמה אדירה לביטוי הטעמים הנובעים מכך (חמאה, קלייה, אגוז לוז) ואף חשוב מזה, לביטוי טעמי הקרקע שעליה הזן גדל (מינראליות רבותיי). 
מעבר לטעמים וארומות אלו, כמובן שטכניקת הייצור ומקור הענבים משפיעים מאד על הפרופיל הסופי של היין ומציגים  טעמים ומבנה לפי האקלים שבו גדל.
באקלים קר כמו שבלי - פירות ירוקים, שקיפות אדירה וחמיצות גבוהה.
אקלים מתון - ריחות פרי הדר, תפוח, מלון וחמיצות גבוהה/בינונית.
אקלים חם - פירות טרופיים וחמיצות בינונית.
האיזורים הקלאסיים והטובים ביותר בעולם לגידול ענב זה הם:

שאבלי, שם אדמות הגיר והאקלים הקר מניבים יינות בעלי חמיצות אדירה, מינראליות ימית וטעמי פירות ירוקים, לרוב ללא שימוש בעץ.

דרומית יותר, רצועת הקוט ד'אור, בורגון, על אדמות חימר גיריות השרדונה מגיע לשיא תפארתו ולסגנון עשייה שמערב תסיסה ויישון בעץ אשר יוצרים יינות עגולים, רכים, מרוכזים ואלגנטים, עם מבנה, מורכבות אדירה ופוטנציאל יישון גבוה.

השרדונה מהווה את רוב הייצור של יין לבן בבורגונדי ומשמש גם כבסיס חשוב לייצור שמפניה ויינות מבעבעים מאזורים אחרים.