Domaine de Trevallon

His red has already helped change the world's image of Provenal wine, inspiring a host of imitator
Wine Spectator

רקע

דומיין דה טרבלון ממוקם בסנט-אטיין-דו-גרה באזור הבוש דה רון 25 ק״מ דרומית לאביניון, על המורדות הצפוניים של רכס האלפיל. רכס האלפילים מזכיר נופים ״יווניים״ כפי שניסח זאת המשורר הפרובנסלי פרדריק מיסטרל. הכרמים הנטועות בין שקדיות, עצי זית ואלון מקומי, משתלבות להפליא בנוף הטבעי. קרקע החרסית הלבנה המאפיינת את השטח הזה היא הגורם הראשון שבולט לכל מבקר. הסלעים הלבנים והמשוננים הם הקרקע בה התאהב אלואה דורבאק, ששתל שם 17 הקטר של כרמים, מתוכם 15 שתולים בכמויות שוות בקברנה סוביניון ובסירה, והשאר בזנים לבנים: 45% מרסאן, 45% רוסאן ו-10% שרדונה. כיום הדומיין כל כך ידוע, שקשה לזכור שזה היה בסך הכל לא מזמן.

ב-1973. דורבאק, שנולד בריביירה הצרפתית, נהג לבוא לאזור עם אביו, האומן רנה דורבאק כדי לבקר במקום את חבריו.
״אבי חיפש מקום שלו יותר לחיות בו, ולכן רכש את הבית ב-1955, מוקף בששים הקטר של אדמת טרשים. באותם הימים, דבר לא גדל כאן: רק סלעים לבנים.

טרבאלון, שנוסד בשנת 1973, עלה לתהילה ומוניטין בתקופה כה קצרה של זמן הודות ליכולות המדהימה של אלואה דורבק לעשות יינות המשקפים את הטרואר.

בחלוף שנים בודדות של ייצור היה כבר מדורג בין היינות הטובים ביותר בעולם: אובר דה וילאן, מדומיין דה לה רומנה קונטי, בורגונדי, היה האדם הראשון להתרשם מהיינות.

טרוואלון כיום ידוע ברחבי העולם לייצור יינות טרואר עם בשלות מושלמת, בשילוב עם דיוק מיצוי ההבגרה (שנתיים בחביות עץ אלון גדולות). בנו, אנטואן, ממשיך לעבוד עם כל הכבוד לרעיונות והערכים של היקב. 

בכרם

"אבי האמין כל השנים שהמקום הזה מושלם כדי לגדל גפנים. בתחילת שנות השבעים, כשלמדתי אדריכלות בפריס, החלטתי לעזוב הכל. כך חזרתי לכאן ונטעתי את הכרמים״. המשימה האדירה הזו, להכשיר את השטח לנטיעה, החלה.

הסלעים פורקו באמצעות שימוש בחומרי נפץ והאדמה נעדרה עמוק על מנת להכניס את שברי הסלע לתוכה.

לבסוף בחורף 73 יכל אלואה לנטוע שלושה הקטר ראשונים, מהם ייצר יין לראשונה בבציר של 1976.
ההחלטה לנטוע קברנה סוביניון וסירה נשענה על היכרות עם החבר ז׳ורז׳ ברונה משאטו ויניילור באקס-אן-פרובנס, שהסביר למשפחת דורבאק שהדוקטור ז׳יל גויו המפורסם כתב במאה ה-19 שבאזור היה נטוע הרבה קברנה סוביניון לפני הפילוקסרה, ושבשילוב עם סירה הניב תוצאות מרשימות מאד בתקופה ההיא. ואמנם, על הקרקע הזו הקברנה סוביניון מראה אישיות ייחודית, אידיוסינקרטית. הוא מתובל מאד, עם ניחוחות של קינמון ופלפל. לבדו, הוא יכול להיות קצת קשוח והסירה נכנס כאן לתמונה כדי לרכך אותו. האקלים במקום הוא קריר יחסית בהשפעת החלקים הצפוניים של הרי האלפיל,

הסירה מבשיל מאוחר יחסית ואינו מפתח את הפרופיל הריבתי שמאפיין יינות מדרום הרון לעיתים קרובות, אלא דווקא את הסגנון המינרלי יותר שמאפיין את צפון הרון. בנוסף, החלקות נטועות במפנה צפוני, מה שמגביל את החשיפה לשמש ומאפשר גם לזנים הלבנים להתפתח ולהבשיל יפה. מאז 1988 הצטרף גם השרדונה בכמות קטנה לבלנד, על מנת לתבל אותו מעט.

״הייתי בן 23 כשהתחלתי לעשות יין. לא היו לי דעות קדומות כלשהן. רק רציתי לייצר יין טוב, עם אספקט טבעי, זה הכל. אני לא חושב שזה השתנה מאז. אין כאן איזשהו סוד גדול - כמה שאתה עושה פחות, ככה היין יותר טוב!״, מודה דורבאק.
הגישה הבסיסית שהוא מיישם היא שהוא דואג להזין את הקרקע, לא את הגפן, באופן אורגני.

הוא משתמש רק בדשן טבעי של כבשים. הוא עודר את האדמה על מנת לעודד את שורשי הגפנים לרדת מה שיותר עמוק, מדלה את הגפנים קצר על מנת לצמצם יבולים ולהאריך את חיי הגפנים. 
 

 

ביקב

גם ביקב אין סיבה לעשות משהו מיותר. השמרים מקומיות וטבעיות, ואין תיקוני חומצה. לעיתים עושים פיז׳אז׳ באמצעות דריכה ברגליים ולפעמים רמונטאז׳. אלואה חושב שיישון ארוך הוא הכרחי על מנת לתת ליין את המגע העדין עם החמצן, לכן האדומים מתפתחים בחביות לפחות שנתיים והלבנים לפחות שנה. דורבק מזיז את היין במינימום ההכרחי, מפני שנוכחותם של המשקעים מגינה על היין. הוא לא עושה בטונאז׳ ליינות הלבנים.
היום, העובדה שדומיין דה טרבלון איבד את הקלסיפיקציה שלו תחת האפלסיון בו-דה-פרובנס היא רק זכרון רע.

בתקופה ההיא, האפיזודה הזו הכאיבה לאלואה ולפלוריאן, רעייתו, במיוחד מפני שהיו חלוצים באזור הייצור הזה ובתהליכי החייאתו מחדש.

ב-1993 כשהיצרנים באזור ביקשו מה-INAO להירשם כאפלסיון מוכר ליינות אדומים, הם החליטו ביניהם שלא צריכים להיות מותרים אלא 20 אחוזים מקסימום של קברנה סוביניון, בהתבססם על הטענה שהזן הזה הוא לא טיפוסי ל׳טרואר׳. זה היה מגוחך, שכן הזן הזה גדל באזור לפני משבר הפילוקסרה, כפי שתיאר זאת הדוקטור גויו.

בנוסף, התבססות רבה יותר על הקברנה הייתה יכולה להיות נקודה מבדלת ומקורית עבור יינות האזור. אלא שה-INAO אישר את הבקשה. לכן בשביל להשאר באפלסיון הייתי מוכרח לשנות לגמרי את סגנון היין ואת הרכב הכרמים ולשתול גרנאש, שלא היה מגיע להבשלה כפי שצריך במורדות הצפוניים האלה.
ה-INAO הציע שאשתול זנים שונים לתקופה של שלושים שנה. סירבתי לעשות זאת ולכן זה היה בלתי נמנע שיורידו אותי להגדרה אזורית. זה כאב מאד לא להשתייך לאפלסיון, אבל למרבה המזל זו לא הייתה בעיה מחוץ לצרפת, שם אנשים ביקשו קודם כל לשתות את הסגנון של טרבלון. וגם, במבט לאחור, כל הפרשה הזו עבדה לטובתנו. להיות מחוץ לאפלסיון משחרר אותנו לעשות את מה שאנחנו רוצים כדי לייצר את היין שאנחנו מאמינים בו״.

מאז בציר 1996 משתמשים בטרבלון בתוויות חדשות שנוצרו על ידי רנה דורבאק, אביו של אלואה.

רנה, שהלך לעולמו בשנת 2000, היה צייר ופסל וחברם של אמנים נודעים, בין השאר פרנאן לז׳ה ופאבלו פיקסו.

בימיו האחרונים כבר לא צייר, אולם אלואה הביא לו יום אחד חמישים פוסטרים לבנים ועפרונות, וביקש ממנו לצייר.

לכל בציר הם בוחרים את האיור שמתאים לו ביותר.

אובר דה וילן, מדומיין דה לה רומנה קונטי, היה מהראשונים שטעמו את היין.

הוא התרשם ממנו מאד בטעימה ב-1978, וסיפר על כך ליבואן האמריקאי שלו. הלה סיפר על היצרן לרוברט פרקר, שטעם לראשונה את היין של בציר 1982. השאר - הסטוריה.

בני הזוג דורבאק חשים עצמם ברי מזל ששפים רבים וידועים כל כך מחזיקים את יינותיהם במסעדות הנחשבות ביותר בצרפת ובעולם כולו.

לאתר של Domaine de Trevallon