Viognier

ישנם המאמינים כי מקור הזן בבלקן, משם הגיע דרך קרואטיה לעמק הרון בשנת 281 לספירה.

מחקרים רבים מתקיימים בנושא, אולם יש המאמינים שמוצאו  כנראה אכן באזור קונדרייה ואמפוי.

מסמכים היסטוריים מראים שכבר במאה ה-18 נעשה בו שימוש גם ביינות האדומים של קוט רוטי, כפי שנעשה לעיתים גם היום.

גנטית, הזן קשור למונדוז בלאנש ולכן גם לסירה.

עד שנות ה-90 ויונייה גדל רק בעמק הרון, באפלסיון קונדריו המפורסם.

או אז, החלה הפופולאריות לצמוח וגפנים החלו להישתל באיזור לנגדוק - רוסיון ובארצות עולם חדש.
הזן מסוגל להבשיל באקלים חמים וקר, אך מגיע לשיאו באזורים בהם שינויי הטמפ' רחבים במשך השנה.

מתאים מאוד לאדמות קלות ועניות, כדוגמת צפון עמק הרון, שם קיימות אדמות גיר גרניט וחול.

הזן מניב יבול קטן מאוד וקשה לגדלו שכן הוא מועד להבשלה לא שווה ול'קולור'.
הויונייה מבשיל מאוד מאוחר כשהוא מגיע לפרופיל טעמים מושלם רק ממש לקראת הבציר.
הענב שביר, בעל הקליפה הדקה מלא בסוכר, ריכוז טעם ואלכוהול פוטנציאלי, בעל ארומות אדירות וחמיצות נמוכה יחסית.
בצפון עמק הרון, שם יודעים איך לטפל בזן כהלכה ולהניב יינות מטריפים, מערבבים לעיתים את הזן ביינות הסירה המפורסמים (אפלסיון קוט רוטי) על מנת לאזן ולרכך ולתמוך במרכיבי הצבע, מעבר לכך, יינות הויונייה משם הם זניים; אלה יינות מלאי גוף, עסיסיים, מבושמים ובעל ארומה עזה של צוף, אפרסק בשל, משמש ותבלינים.
הויונייה מייצר יינות בעלי גוף מלא, יבשים ולעיתים נדירות יותר מתוקים.

רק לפני כחמישים שנה הזו היה נטוע על 14 הקטר בלבד בצפון עמק הרון וכיום, הוא נפוץ בעולם כולו, שכן שימש אלטרנטיבה מעניינת לחובבי שרדונה רבים שחיפשו ריגושים חדשים.