Lirac & Tavel והיצרנים

ליראק וטאבל הם אפלסיונים שכנים הממוקמים ממערב לשאטונף-דו-פאפ, בגדה המערבית של נהר הרון.

האזור מאופיין בטראסות אדומות של אבנים עגולות, אדמות לס וגיר במדרונות סלעיים.

האקלים הוא ים תיכוני עם מעט משקעים יחסית והרבה שעות שמש. רוח המיסטראל נפוצה מאד.
המוניטין של ליראק הולך לפניו בעולם כולו. מיוצרים בו יינות רוזה, יינות לבנים וכן יינות אדומים מרשימים ומשובחים, המבוססים בעיקר על זן הגרונאש. היינות האדומים בד"כ עם גוף מלא. 
היינות האדומים מזכירים לעיתים את היינות העדינים יותר של קוט דו רון וילאז'. לעיתים מופקות כמויות קטנות

של יינות לבנים בעלי גוף מלא.

המוניטין של טאבל התבסס בשל יינות הרוזה, הנחשבים לקלאסיקה צרפתית. סגנונם ייחודי, בעל גוף מלא.

זני רון אופייניים, אדומים וגם לבנים, הגדלים במיוחד למטרה זו, נבצרים ומושרים על הקליפות לפרק זמן ארוך

(יחסית ליינות רוזה אחרים) – בד"כ יומיים-שלושה.

כשהצבע הרצוי מושג, מתקיימת סחיטה, לרוב בכוח הכבידה בלבד. רק אחרי כן תתקיים תסיסה.

ככל שזמן ההשריה עם הקליפות ארוך יותר, כך צבע היין יהיה כהה יותר והטנינים – מודגשים יותר.

מובן מאליו, שזמן ההשריה משתנה בין זן ענבים אחד למשנהו.

התזמון משחק תפקיד ראשי בייצור רוזה איכותי משום שרוזה שעבר השרייה ארוכה מדי יהיה נטול הרעננות והטריות ואילו רוזה שעבר השרייה קצרה מדי יהיה נטול מבנה ואופי.
כיום יינות רוזה מוצעים בכל תפריטי היין של מסעדות שלושה כוכבי מישלן ואפילו בארץ ההתייחסות לרוזה יבש, בעל אופי, עוברת שינוי בקרב הצרכנים.

יותר ויותר אנשים רואים ביינות רוזה כמתאימים בהחלט לשתייה: כאפריטיף, בפני עצמם, אבל הם בהחלט משתדכים נפלא למאכלים רבים. בייחוד הם מחמיאים למנות כמו: כבש בקארי, מנות עוף ברוטב שמנתי, בוייאבז, פאייה, קוסקוס, מאכלי גריל או מטבח אסייתי.

הם משתלבים היטב גם עם גבינות עיזים קרות או חמות. את היינות רצוי להגיש בטמפרטורה של 10 עד 14 מעלות, תלוי ביין הספציפי.