Bret Brothers

רקע
באיזור הפסטורלי וינזל אשר בדרום מאקונה, אט אט, בצנעה ובעבודה קשה, עולים לגדולה האחים ברט ושמם כבר הולך לפניהם בכל הנוגע לייצור יינות לבנים מזן השרדונה באפלסיונים השונים במאקונה.
את האחוזה הקים אי ג'י ברט, סבם של האחים ברט, בשנת 1947 עם דונם אחד של כרמים.

שלוש האחים ירשו את הדומיין מידי סבם.

הם רכשו ידע וניסיון כה רב שאין זה פלא שיינותיהם כה מענגים ומהפנטים, אפילו באפלסיון כמו מאקון שחוסה בצל הקוט ד'אור המפורסם. 
האחים למדו בצרפת והתמחו בצרפת, כמו גם ביקבים בקליפוניה. ז'אן פיליפ אף התמחה אצל קומט לאפון האגדי.
ז׳אן-גיום, ז׳אן-פיליפ ואנטואן-מארק, לקחו לידיהם את הדומיין המשפחתי ״לה סופרנדייר״ בשנת 2000, במטרה לייצר יינות טרואר גדולים מדרום בורגון, ואכן, האחים עושים הכל על מנת שהיינות יהיו גדולים.
לצד "לה סופרנדייר" הקימו בשנת 2001 בית נגוס, "האחים ברט", השואף לאיכויות בלתי מתפשרות ובנשמתם התשוקה לעשות שרדונה שיכבד כל חלקה וחלקה.
תחת המוטו: יין אחד=חלקה אחת=כורם אחד, הם בוחרים חלקות של גפנים עתיקות המטופלות על ידי כורמים מלאי תשוקה, מטרוארים בעלי אופי יוצא דופן באיכויותיו וקונים את הענבים בעודם על הגפנים.

הדובדבן שבקצפת הוא הדומיין - La Soufrandière - בו האחים מגדלים את הענבים בעצמם בשתי חלקות מובחרות של גפנים בוגרות באפלסיון פואי וינזל.

הייננות הן בנגוסיאן והן בדומיין היא אותה אחת ומושתתת על מסורת.

הבציר ידני ונעשה על ידי האחים ברט בלבד.
הויניפיקציה נעשית על ידי האחים, הן בנגוס והן בדומיין בדיוק באותה השקעה ורצינות.

לדומיין "לה סופרנדייר" הממוקם בוינזל, בדרום בורגון "קלימה" שונים.
Pouilly-Vinzelles Les Quarts ארבעה הקטר, Pouilly-Vinzelles Les Longeays כחצי הקטר.
הגפנים בנות 35-80 שנה וממוקמות באופן אידאלי במרכז המתלול של אדמות חימר ואבן גיר בנות 180 מליון שנים, החשיפה מזרחית ודרום מזרחית.
שמם יצא רחוק במהרה, מפני שהיינות שהם מפיקים מלאים באישיות ובקסם, כשהתשוקה שהיוותה את השאיפה לעשיית יין הוא הטרואר העשיר והמגוון של אזור בורגון, המאקון והזן האופייני לאזור, השרדונה.
האחים למדו ייננות במשך כ-8 שנים, ולאחר סטאז'ים רבים חזרו ליקב כדי ליצר את יינותיהם.
הם רואים בעבודתם מסע חיפוש לגידולם של ענבים בשלים, בריאים ומאוזנים, הגדלים על אדמה חיה ונושמת. מסע המעודד אותם לשמור על עבודה תובענית בכרמים.
ענבים ברמה גבוהה כזו, מעבודה תובענית זו, הם בעיניהם הסמל האמיתי של טרואר מכובד.

בכרם
הן בנגוס והן בדומיין הענבים מחלקות מובחרות, של גפנים בוגרות בלבד המטופלות ע"י כורמים בעלי תשוקה מטרוארים ספציפיים ברחבי מאקונה.

חשוב לציין שלנגוס האחים קונים את הענבים בעודם על הגפן והם בעצמם בוצרים ידנית במועד הרצוי ומעבירים את הענבים להמשך התהליך ביקב עצמו.

רכישת הענבים מגיעה אצל האחים לדרגת אומנות, ושמם יצא למרחוק על כך. רוב הכורמים קשורים למשפחה, חלקם עובדים איתה ומהווים חלק מהצוות.
הבחירה של הפרי והחלקות היא רק חלק מהעניין, העבודה בכרמים היא של הצוותים של האחים ברט בשלבי ההבשלה. דרגת השליטה שלהם בנעשה היא גבוהה מאד, ולכן יש צרכנים נאמנים שמעדיפים לעיתים את יינות הנגוס על פני הדומיין.
מעבר לכך, הבחירה תמיד מתמקדת בחלקות מאוד קטנות (0.15-0.50 הקטר) והמשוואה הקובעת היא: יין אחד=חלקה אחת=כורם אחד.
לכן, כל היינות של היקב הם לרוב Micro Cuvees, כשרק 900-4000 בק' מיוצרים מכל יין בשנה.
העבודה, ידנית בלבד, אורגנית וביודינמית.
מ 2006 הם עובדים תחת אישור של Ecocert המחמיר ומיצרים שבעה Cuvve מיינות אורגניים.
היבול מוגבל מאד, תוך כדי עבודה בלתי פוסקת בכרם, בכדי לאפשר לגפנים להפיק את הפרי הבשל והבריא ביותר.
הדלייה מקומית שעיקרה כיפוף הענפים ולא תמיד גיזום, במטרה להקשות על הגפן להגיע לחלקים מסוימים, ולצמצם כך יבולים.
לעיתים רחוקות מתבצע "בציר ירוק" לדילול היבול, אבל לרוב לא נמצא צורך מאחר שהגפנים סופר מאוזנות באופן טבעי.
צפיפות שתילה גבוהה, אבל מעל לכל חלקות משובחות על צלע המדרון, בחשיפה מושלמת.
גיל הגפנים משתנה, אבל ברובן מבוגרות עד זקנות, במקרים מסויימים מעל 70 שנה.
מועדף ריבוי של צמחים שונים בכרם והפרקטיקות שלמות ומכבדות את מחזורי הטבע. 
 

ביקב
היקב נבנה מחדש ושופץ לפני כעשר שנים ומשתמש בגרביטציה כדי להזיז את היין.
הענבים מגיעים למפלס העליון ונמחצים בקראשר פנאומטי מאוזן, לאט ובעדינות, באשכולות שלמים.

כל חלקה עוברת ויניפיקציה משל עצמה.

מעיכה פנאומטית עדינה וזהירה של אשכולות שלמים ללא ריסוק קודם.
תסיסות ספונטניות (אלכוהולית ומלולאקטית) ע"י שמרים ובקטריות טבעיים בלבד שנמצאים על הענבים וביקב. ללא תיקוני חומצה, גם לא בבציר 2003 הידוע לשמצה.

התסיסה נעשית בחביות עץ או במיכלי נירוסטה, תלוי בחלקה ובאופי הבציר.
לאחר מכן מועברת המסה למיכל אינוקס ללילה כדי שהמשקעים ישקעו ולמחרת היין מועבר למיכלי אינוקס או לחביות להתססה, לפי החלקה.
אין כלל שימוש בחביות חדשות, האחים קונים חביות, בנות שלוש לפחות, מיצרנים בורגיניוניים ידועים.

התסיסות מתבצעות בחביות עץ בורגוניות ישנות בגודל 228 ליטר או במיכלי נירוסטה ליינות מסויימים למשך 11 חודשים במרתף התת קרקעי הקריר.

התוצאה, יינות טרואריסטים מענגים, מרוכזים, עשירים ורכים אך באותה עת חדים כתער ומרעננים עם מינרליות פורצת וסיומת ארוכה.

הגישה ביקב היא לאפשר לזמן לסתת את אופי החלקה והיין.
לאחר כ-11 חודש בממוצע, כל חלקה נכנסת, כמו שהיא לבקבוק, תוך כבוד ל״קלימה״ - חלקה מוגדרת בשפת הבורגיניונים.

היינות הן של הדומיין והן של הנגוס מיוצרים באותו היקב ומשווקים על ידו. 

מונרשה אפשר לשתות פעם בכמה שנים, את אלו ניתן וצריך לשתות כל יום.