יין שאינו מבקש להיות מובן, אלא להתקיים
ריבולה של גרבנר הוא הצהרה
לא סגנון, לא מחווה, אלא החלטה לחזור אל נקודת האפס
אל החומר ואל הזמן כמרכיב פעיל

2008 היא שנה של איזון פנימי
אך בגרבנר איזון אינו רוך
הוא מתח שנשמר לאורך שנים
ריבולה שעברה מגע קליפות ארוך
אמפורה
ושקט, הרבה שקט

יין שנבנה מבפנים החוצה, לא להפך

האף נפתח לאט, קליפת תפוז יבשה, תה שחור, שקד מר ועשב יבש
מעל כל אלה שכבה כבדה של אבן, אדמה ומעט עשן קר
הארומה אינה מזמינה, היא דורשת, דורשת זמן, דורשת הקשבה

בפה היין יבש לחלוטין, צפוף, גרגרי
הטאנין נוכח מאוד, אך אינו אלים
אבקתי, עמוק, כמו אדמה שנמחצה ביד

החומצה מחזיקה את הכול בקו ישר
מונעת מהמסה לקרוס
הפרי כמעט ואיננו, נוכח רק כזיכרון
הריבולה כאן היא חומר, לא טעם

המינרליות כבדה, אבן כהה, חרס, מליחות עמוקה
יין שמרגיש כמו קיר, לא כמו נוזל
כמו משהו שנוגע בלשון ונשאר, לא זז, לא מתרכך
הוא אינו מחפש איזון קלאסי, אלא אמת מבנית

הסיום ארוך מאוד, יבש, חמור, נשאר עם אדמה, עם מרירות אצילית ועם תחושת יובש שממשיכה דקות ארוכות
זהו סיום שאינו נגמר, אלא פשוט עומד

יין של עמדה רדיקלית, של מסורת קדומה שנאמרת בהווה
יין שמסרב להיות נעים ובוחר להיות נכון