Meursault והיצרנים

בתת האזור קוט דה בון, הכפר מרסו, יחד עם פוליני מונרשה שכנו הדרומי מהווים את פסגת יינות השרדונה בעולם.

הטרואר כה מושלם כך שנוצא זיווג אלוהי.
הקרקע מורכבת מעירוב של גיר וחימר - קרקע מושלמת לייצור יינות עשירים ומינרליים מזן השרדונה.

בנוסף האיזור נהנה מכמות משקעים נמוכה מזו של שכניו ולכן הגפנים נאלצות לשלוח שורשים עמוקים אף יותר בחיפוש אחר מים.

האדמות הטובות ביותר נמצאות בגובה שבין 260-270 מטרים עם חשיפה לדרום ולמזרח.

האדמות התברכו בטרואר בורגוני קלאסי וממוקמות על מדרונות הגיר העשיר של הקוט ד 'אור.
זה רק אחד הגורמים התורמים לקשת הרחבה של סגנונות ביינות מרסו.
כרמי מרסו משתרעים על פני 5 ק"מ, שטח קטן, אבל גדול יחסית בהשוואה לשכנתה הקטנה יותר פוליני מונרשה.
מרחקים קטנים אלה המקיפים מאות כרמים השייכים לאינספור משפחות, הם תזכורת לטבע הרחב ולטרואר של בורגון ולמורכבות של מערכת הקלסיפיקציה שלו.
כל אלה תורמים ליינות את האופי הכה ברור ומיוחד של הכפר - שקדים, אגוז לוז, שמנת, חמאה, פטריות, אבק שריפה, אגס ולימון, לצד מינרליות גירית אדירה, עושר וריכוז, מירקם מדהים ומבנה חזק.

ההבדלים הגיאולוגיים בכרמים באים לידי ביטוי באופן ניכר ביינות.

היינות ידועים כלבנים העשירים ביותר בעלי הגוף המלא של בורגון.

כרמי מרסו מחולקים על ידי וואדי.
כרמים שמצפון לוואדי, בסמיכות לכרמי וולנה, מגדלים פינו נואר ומבוקבקים תחת השם Volnay 1er Cru Santenots.

כרמי הפרימייר קרו של מרסו ממקומים דרומית לוואדי, פונים מזרחה, על אדמת גיר סלעית, מגדלים שרדונה.

אלו יינות שנועדו ליישון אך אף לא אחד יתלונן אם ילגום ממרסו צעיר.
למרסו אין כרמי גראן קרו אך מספר כרמי פרמייה קרו מתנהגים לחלוטין כגראן קרו, דוגמת לה פרייה, לה ג'נברייה ולה שארם.

כמו כן קיימים הרבה יינות וילאז' הנושאים את שם החלקה הספציפית (ליו-די) שרמתם גבוהה בהרבה מיין וילאז'.
פחות מ-5% מהגפנים של האזור נטועים בפינו נואר ומיועדים ליינות אדומים.