Sangiovese

לא ניתן להפריז בחשיבות של הזן הזה עבור היין באיטליה.

מוצאו בטוסקנה ובקלבריה והוא קרוס בין צ׳ילייג'ולו (זן טוסקני) לבין קלברזה די מונטנואובו, זן ענבים מקלבריה.

הוא נפוץ על אינספור הקלונים שלו ברחבי איטליה, בכל מקום רוכש לעצמו את הכינוי שהמקומיים מדביקים לו.
הוא ידוע במיוחד על היינות הטוסקניים מאחוריהם הוא עומד: קיאנטי, ברונלו די מונטלצ׳ינו, וינו נובילה די מונטפולצ׳אנו, מורלינו די סקנסאנו... כל כפר המציא עבורו כינוי אחר, אבל הכי חשוב - מייצר ממנו יין טעים.
בתחילת המאה העשרים ובעקבות מחקר הונהגה חלוקה כללית גסה של סוגי הקלונים לשתי משפחות עיקריות בטוסקנה: סנג׳ובזה גרוסו וסנג׳ובזה פיקולו.

המחקר המודרני כופר בחלוקה זו. 
בשנות ה-80 חלה עלייה באיכות הזן בזכות טכניקות ויניפקציה וכורמות נכונות.
הזן מתאים לאקלים חמים ויבש, ללא צימוח גבוה ובעל יבולים נמוכים יחסית.

בעל קליפה כהה. מבשיל מאוחר ודורש שפע של אור שמש.
לסנג'ובזה קלונים רבים ברחבי המדינה, כולם מבשילים מאוחר מה שמבטיח יינות עשירים, חזקים ובעלי יכולת התיישנות. הזן במיטבו ידוע בזכות החמיצות, הטאנינים השריריים וטבעו המאוזן.

טעמים מתובלים של דובדבנים שחורים, שזיף אדום, פטריות, עור, אדמה, עשבי תיבול וטבק הינם קלאסיים.