Domaine Henry Pelle

רקע

בכפר מורוג Morogues, בקצהו המזרחי של עמק הלואר, ממוקם הדומיין של משפחת פלה. המשפחה מייצרת יינות במנטו-סלון וסאנסר, עם פילוסופיה פשוטה של חלקות ובידוד החלקות השונות. סוביניון בלאן ופינו נואר, יינות המשרטטים פנים יפות ומלאות אישיות של כל חלקה, ושל האנשים הצנועים שעובדים בה.
המשפחה יושבת כאן כבר דורות רבים וייצור היין החל בה לצריכה עצמית, מזמן. אחר כך ביקשו השכנים לקנות; ואחר כך פונדקים או מסעדות סמוכות.

עד תחילת המאה העשרים כבר נמכרו רחוק יותר, אבל האזור הזה סבל תמיד מריחוק יחסי מדרכי התעבורה ההכרחיים - הנהרות והתעלות.
קודם סאנסר, אחריה פואי-סור-לואר, קיבלו את שמם וגדולתם רק אחרי שנסללה האוטוסטראדה הסמוכה.

מנטו-סלון נשארה רחוקה יותר, מבודדת; למרות שהטרואר ברוב המקרים זהה לסאנסר ובחלק משמעותי שלו אפילו עולה עליו.
בעוד האפלסיון ממשיך להתפתח (קיבל מעמד רשמי ב-1959), בני המשפחה פיתחו גם עסק צדדי כפפינייריסט.

הם גידלו חומרי ריבוי, והמשיכו לייצר יין. הדומיין המשיך להתפתח בתקופה ההיא בראשותו של ארנסט פלה, שרכש עוד ועוד חלקות, כולל חמישה הקטר בסאנסר בסוף שנות השבעים.

מ-1980 הצטרף אליו בנו, אריק, ובצוותא הם המשיכו להתפתח, בעוד הדומיין כבר נחשב ליצרן חשוב וידוע של סוביניון בלאן.
עם הצמיחה, הצטרפה אישתו הצעירה של אריק, אן, לדומיין ולטיפול בלקוחות.

בשנת 1995 הטרגדיה היכתה במשפחה: אריק נהרג בתאונת דרכים. אן והנרי היו ברי מזל מספיק כדי לשכור מעט קודם לכן את שירותיו של אנולוג צעיר, ז׳וליאן זרנו, והוא המשיך לתקופה הזו את עבודתו של אריק. הוא הוסיף הרבה ידע, בעיקר בייצור וטיפול ביינות האדומים, ידע וטכניקה שבאים לידי ביטוי עד היום.

הוא פיתח עוד את הפילוסופיה של החלוקה לחלקות, כדי לבטא עד תום כל אחת מהן.

בשנת 2007, השרביט הועבר כבר רשמית לפול-הנרי, בנם הצנוע והמוכשר של אן ואריק. מאז הוא מופקד על הייצור, וטוהר הפרי, החלקות והגפנים הותיקות - כל אלה פוגשים אישיות רגישה שעושה יינות מפוקסים מאד.

בכרם

העבודה אינטנסיבית, כי באזורים האלה המאבק המתמיד הוא להשיג פרי בבשלות מעולה.

זה לא עניין פשוט או קל באזור גבולי זה, וכל חלקה דורשת את הפרקטיקות היחודיות לה כדי להגיע לזה.

העבודה בכרמים - חקלאות בת קיימא. אין שימוש בקוטלי מזיקים או עשבים, עושים קומפוסט ושומרים על האדמה חיה ופעילה. הכרמים בגבהים של 300-350 מטר מעל פני הים, על אדמות חימר וגיר ומזג האוויר הוא יבשתי, ללא גורמים ממתני-טמפרטורה משמעותיים.
בדומיין שואפים לבטא את הטרואר העשיר והשונה שמקיף את האזור.
בכל יום בודקים את הגפנים על מנת לקבוע מהי העבודה שצריך לעשות כדי לבטא את מגוון המינרלים של הכרמים לידי ביטוי.
אין שימוש כלל בחומרי הדברה, יש כבוד לטבע ולכדור הארץ.
עבודה מוקפדת זו בכרמים מעניקה הרבה יותר מניחוחות זניים לענבים.
הענבים, שנקטפו במועד האופטימלי, מבטאים את כל העושר של הקרקע והאקלים שבו הם גדלו.

ביקב

הקו המנחה הוא דייקנות כמעט פנאטית בניסיון לשמור על פרי טהור ככל שניתן.

אין מרשמים מראש לאף יין, החלטות מתקבלות בהתאם לחומר הגלם של הבציר הספציפי. סוביניון בלאן תמיד ייסחט (פנאומטית, לאט מאד) ויטופל עם מינימום מגע עם חמצן, ואחרי התסיסה (מבוקרת טמפרטורה במיכלי אינוקס) ישהה על משקעיו.

חלקים קטנים ומאד מדודים יכולים להתפתח בחביות.

הפינו נואר מופרד חלקית מהאשכולות, ומיצוי הרמוני של הטאנינים מעסיק את הצוות עד הסחיטה. משתמשים במיכלי עץ או אינוקס, קטני תכולה, ובחלק מהיין בחביות.

היישון לא יותר משנה.

היינות אינם מסוננים לפני הביקבוק.

הדומיין שואב סיפוק רב באמונה כי הביטוי הטהור של טרואר הוא הוא החשוב.