מבעבע הנבנה על שקט, לא על חגיגיות

וייסבורגונדר ברוט שאינו מבקש להידמות לשמפניה
ואינו מחזר אחר רוך, אלא מתעקש על דיוק, על חומר, על קריאה נקייה של זן ושל קרקע

אף של פרי לבן דק, תפוח ירוק, אגס וקליפת לימון חיוורת
מעל כל אלה שכבה ברורה של גיר, של אבן בהירה ושובל דק של שמרים קרים

הכול נקי, מאורגן, לא מתרחב

פה יבש מאוד, אנכי
החומצה חדה, מדויקת, מובילה את היין בקו ישר

הבועה עדינה, צפופה, אינה ממלאת נפח, אלא מחדדת את השלד

הפרי נוכח כרמז, הדר לבן, אגס ירקרק
והמינרליות היא שמחזיקה את הקצב

מרקם רזה, מתוח, עם תחושת חיכוך קלה
כמו אבן שנשחקה במים קרים

אין שמנוניות, אין מתיקות נסתרת
רק מבנה וקור פנימי שמחזיק את היין ארוך

הסיום נקי, יבש, קווי, נשאר עם אבן, עם מליחות דקה
ועם שקט שנמשך מעבר לבועה האחרונה

זהו מבעבע של משמעת, של מינרל, של דיוק גרמני שאינו מרים קול
יין המוכיח שגם פשטות, כאשר היא נעשית נכון, יכולה להיות עמדה